האינטלגנציה הריגשית,באופן כללי ומתומצת ובהיר היא ההבנה והשליטה ברגשות ושליטה על כל מה שמתרחש באמצעותם.הדבר נכון גם לגבי מה שקורה בתוך כל אדם בינו לבין עצמו וגם לגי כל המתרש בין האדם ו"החוצה" ו"פנימה" כלפי הסובבים אותו המכילים בתוכם גם רגשות המשתנים לא הרף והמגיבים או היוצרים את רגשותיו.
ספר המבוא של ד"ר דניאל דולמן שהעלה למודעות הציבורית את חשיבות האינטלגנציה הריגשית הניח יסודות טובים ואיתנים מספיק כדי לבסס תשומת לב גבוה מאד והן עמוקה כלפי הינשאות הביטוי אינטלגנציה ריגשית בפי כל ואף בתשומת הלב שהוענקה למושג.אולם מעבר לכך הושאר מרבית הציבור בדרגת מתרשם מטיב ההסברים אך בעודו למעשה רק מביט במושג חיצונית ומבין אותו בשיכלו.מעטים האנשים המשתמשים באינטלגנציה הריגשית שהיא "חוכמת הרגשות" באופן שוטף. לכן למען סיבור האוזן מוטב היה מעט להרחיב על השימושים הפרקטיים של המושג:
"התעמלות ריגשית"
כשם שהגוף זקוק לאימון שהרי הוא לא יתפקד לא "שימון" של תנועות ומיגוון של פעילות שוטפות - הרי שכך גם רגשותינו.רגשות שלא נשתמש בהם הרבה זמן למרבה הצער די יישכחו.לעיתים אדם למשל מסוגל לומר: שכחתי מה זה לאהוב או איני מאמין שאוכל להרגיש שוב אהבה. ייתכן שבמקרה זה האדם הספציפי סובל מבעיה קלילה פסיכולוגית כלשהיא (או חמורה יותר) אולם דוקא מקרה פשוט שכזה של אהבה והרגשת אהבה (שהיא דבר בסיסי אצל כל אדם) - ממחיש את הצורך באימון ריגשי ובשימוש שוטף בכל קשת הרגשות הקיימים כדי לשמר את היכולת לחוות ותם.כמו בכל דבר בחיים - דבר המטפחים אותו והשומרים עליו נשאר הרבה יותר זמן.
ישנםם רגשות שונים המשמשים אותנו וכולם זקוקים לאימון תחושה. אימונים מתקדמים של מדיטציה או של פיתוחי אישיות כוללים אימון של לפחות פעם בשבוע של ניסיון להרגיש את כל טוח הרגשות הקיים בזה אחר זה (כעס,עצב,שמחה,אכזבה,אהבה,שנאה וכן הלאה) לפי סטים של תחושה - בדוק כמו שכיבות צמיחה או כל אימון גופני אחר.כהערת אגב: חוויה של רגש שלילי במידה הנכונה ובאורך הנכון ובדיוק בזמן שגם מתאמנים בהרגשת תחושות חיוביות - אין בה כדי לפגוע בהרגשה הכוללת כל זמן ש"יודעים" כי כרגע עושים התעמלות של הרגשה.
הבנת רגשות עצמית וסגנון ריגשי
הבנת הרגשות שלנו בינינו לבין עצמנו אמורה להתחיל הרבה קודם ולפני הערות. עלינו להיות מועים לסגנון הריגשי שלנו המתבטא בחלומות הלילה.כבר בשלב מוקדם זה של הפעילות הפסיכולוגית שלנו אנו מרגישים דברים. פרויד עצמו ציין מקרה של אדם שהיה קם מדוכא כל בקר מבלי לדעת מדוע. בירור העלה שיש לו חלום מסויים מדכא החור על עמו כל לילה שבו עורפים את ראשו ומוציאים אותו להורג.אם כך ברור שהשפעת תוכן החלום היא היא המשפיעה על התפקוד הריגשי של כולנו החל מן הרגע שאנו קמים בבקר.ניתוח רציני של אינטלגנציה ריגשית חייב מן הסתם להתחיל מחלומות הלילה - בין אם הם פחים של הננפש (שגם מראים באילו מוצרי רגש האדם משתמש) ובין אם הם אכן דרך המלך אל התת מודע.
תת מודע ותוכן שורץ שאינו גלוי לנו באופן מבוקר
ייאמרו זאת המחקרים הפסיכולוגיים העדכניים ולא אני - אולם כוחו של התת מודע ושל הדברים הנמצאים מתחת לתשומת ליבנו הרגילה האפשרית עשוי כמובן להסביר הגיונית דברים רבים. אולם אם האדם אינו מודע להם איזו תועלת תצמח מעיסוק בדברים הללו? לכן אולי מוטב שנדבר על ביוריתמוס.
ביותירתמוס והשתנות מחזורית של רגשות: יצר,חשיבה ורגש
על ביוריתמוס דובר הרבה במדע וייתכן שהוא מסביר את רוב הדברים שעדיין אינם מובני לנו די צרכם. הכל כעיקרון מתנהל בטבע לפי חחזוריות: בין אם הדבר יהיה מחזוריות הטלת ביצים של צבי ים,בין אם הדבר יהיה תנועת כוכבי השמיים במחזורות סביב כדור הארץ ובין אם הדבר יהיה המחזור הריגשי הקבוע של כל ההרגשה הפסיכולוגית.
ספר המבוא של ד"ר דניאל דולמן שהעלה למודעות הציבורית את חשיבות האינטלגנציה הריגשית הניח יסודות טובים ואיתנים מספיק כדי לבסס תשומת לב גבוה מאד והן עמוקה כלפי הינשאות הביטוי אינטלגנציה ריגשית בפי כל ואף בתשומת הלב שהוענקה למושג.אולם מעבר לכך הושאר מרבית הציבור בדרגת מתרשם מטיב ההסברים אך בעודו למעשה רק מביט במושג חיצונית ומבין אותו בשיכלו.מעטים האנשים המשתמשים באינטלגנציה הריגשית שהיא "חוכמת הרגשות" באופן שוטף. לכן למען סיבור האוזן מוטב היה מעט להרחיב על השימושים הפרקטיים של המושג:
"התעמלות ריגשית"
כשם שהגוף זקוק לאימון שהרי הוא לא יתפקד לא "שימון" של תנועות ומיגוון של פעילות שוטפות - הרי שכך גם רגשותינו.רגשות שלא נשתמש בהם הרבה זמן למרבה הצער די יישכחו.לעיתים אדם למשל מסוגל לומר: שכחתי מה זה לאהוב או איני מאמין שאוכל להרגיש שוב אהבה. ייתכן שבמקרה זה האדם הספציפי סובל מבעיה קלילה פסיכולוגית כלשהיא (או חמורה יותר) אולם דוקא מקרה פשוט שכזה של אהבה והרגשת אהבה (שהיא דבר בסיסי אצל כל אדם) - ממחיש את הצורך באימון ריגשי ובשימוש שוטף בכל קשת הרגשות הקיימים כדי לשמר את היכולת לחוות ותם.כמו בכל דבר בחיים - דבר המטפחים אותו והשומרים עליו נשאר הרבה יותר זמן.
ישנםם רגשות שונים המשמשים אותנו וכולם זקוקים לאימון תחושה. אימונים מתקדמים של מדיטציה או של פיתוחי אישיות כוללים אימון של לפחות פעם בשבוע של ניסיון להרגיש את כל טוח הרגשות הקיים בזה אחר זה (כעס,עצב,שמחה,אכזבה,אהבה,שנאה וכן הלאה) לפי סטים של תחושה - בדוק כמו שכיבות צמיחה או כל אימון גופני אחר.כהערת אגב: חוויה של רגש שלילי במידה הנכונה ובאורך הנכון ובדיוק בזמן שגם מתאמנים בהרגשת תחושות חיוביות - אין בה כדי לפגוע בהרגשה הכוללת כל זמן ש"יודעים" כי כרגע עושים התעמלות של הרגשה.
הבנת רגשות עצמית וסגנון ריגשי
הבנת הרגשות שלנו בינינו לבין עצמנו אמורה להתחיל הרבה קודם ולפני הערות. עלינו להיות מועים לסגנון הריגשי שלנו המתבטא בחלומות הלילה.כבר בשלב מוקדם זה של הפעילות הפסיכולוגית שלנו אנו מרגישים דברים. פרויד עצמו ציין מקרה של אדם שהיה קם מדוכא כל בקר מבלי לדעת מדוע. בירור העלה שיש לו חלום מסויים מדכא החור על עמו כל לילה שבו עורפים את ראשו ומוציאים אותו להורג.אם כך ברור שהשפעת תוכן החלום היא היא המשפיעה על התפקוד הריגשי של כולנו החל מן הרגע שאנו קמים בבקר.ניתוח רציני של אינטלגנציה ריגשית חייב מן הסתם להתחיל מחלומות הלילה - בין אם הם פחים של הננפש (שגם מראים באילו מוצרי רגש האדם משתמש) ובין אם הם אכן דרך המלך אל התת מודע.
תת מודע ותוכן שורץ שאינו גלוי לנו באופן מבוקר
ייאמרו זאת המחקרים הפסיכולוגיים העדכניים ולא אני - אולם כוחו של התת מודע ושל הדברים הנמצאים מתחת לתשומת ליבנו הרגילה האפשרית עשוי כמובן להסביר הגיונית דברים רבים. אולם אם האדם אינו מודע להם איזו תועלת תצמח מעיסוק בדברים הללו? לכן אולי מוטב שנדבר על ביוריתמוס.
ביותירתמוס והשתנות מחזורית של רגשות: יצר,חשיבה ורגש
על ביוריתמוס דובר הרבה במדע וייתכן שהוא מסביר את רוב הדברים שעדיין אינם מובני לנו די צרכם. הכל כעיקרון מתנהל בטבע לפי חחזוריות: בין אם הדבר יהיה מחזוריות הטלת ביצים של צבי ים,בין אם הדבר יהיה תנועת כוכבי השמיים במחזורות סביב כדור הארץ ובין אם הדבר יהיה המחזור הריגשי הקבוע של כל ההרגשה הפסיכולוגית.
